פורים
ומשלוח מנות איש לרעהו
כולנו מכירים את הלחץ הקבוע סביב משלוחי מנות, להכין, לעטוף, להביא, להחזיר,
להשיב, ולזכור את כל החשבון, או שלא, וההתלבטויות שלפני – לקנות או להכין,
מתוק או מתובל, לשכן מלמטה או לזה שמעל… לפעמים נדמה שעד שחזלי"נו
תיקנו לנו חג נעים כזה, עם משתה ושמחה, ומשלוח מנות לאדם אחד, אז בא היצר
היהודי הידוע שמחפש לחץ ועצבים, והכניס אותנו לסחרור הזה.
לכן, יש מקום לחפירה ארכאולוגית קלה, שתחשוף מחדש את יסודות המצווה, לפני
שהשתלטה עליה הסערה הנוכחית

רבינו שלמה הלוי אלקבץ מבאר שטעם המצווה הוא להרבות אהבה ואחווה בין
אוהבים! בין אוהבים שכבר מכירים זה את זה, ביניהם יש עניין להרבות אהבה
ואחווה. כל קשר צריך תתחזוק, ופורים בא על הנקודה הזו, לחזק את המחוזקים,
לכנוס את היהודים, את נקודת ה-י' הפנימית, המצומצמת, המעגל המ ווכר, אליו
חוזרים ובו עוסקים.
ממילא ברור שהעיקר במשלוח מנות לפי שיטה זו הוא לא רק המזון שבו, אלא הלב
שהושקע, והפתק שנכתב, ותשומת הלב שהושקעה כדי להרבות אהבה ואחווה
אמיתית.
יש כאלו המציעים 'לחסוך' את הכסף של משלוח המנות ולהסתפק בקיום מינימלי
ואת השאר לתת לצדקה. צדקה היא עניין חשוב מאוד, אך למה על חשבון מצווה
אחרת? וכי חכמים לא הכירו את 'הטריק' הזה?
למשלוח מנות יש מטרה שמצוות צדקה לא יכולה להשיג. משלוח מנות מאפשר לנו
להגיד לחבר, לקרוב, משהו שהתביישנו לומר לו כל השנה, והוא: עד כמה אנו
אוהבים אותו, מעריכים אותו, שמחים בו. הדבר הזה נותן כח, ויגרום אחר כך
לצדקות רבות לבוא לעולם. אין להחליף מצווה במצווה, ושמא היצר הרע שקשה לו
מאוד עם העניין הזה של אהבת חינם והתכנסות, מצא לו תחפושת מוצלחת במיוחד,
בדמות מצוות צדקה. אדרבה – ניתן וניתן צדקה, אבל לא במקום משלוח מנות
אלא יחד עם משלוח מנות, נשלח גם מתנות לאביונים.
ועוד תובנה קטנה. חשבתי לעצמי מדוע כינו חז"ל את המצווה החביבה הזו בשם
משלוח מנות. למה לא משלוח אוכל, משלוח מזון, משלוח מאכל.
דומה שרמזו לנו חז"ל למנה אחרת, מוכרת אף היא – הה ּמומן [ זה שבמדבר, לא זה
שעל העץ…].
בני ישראל קראו למן ' ּממן', " תוכי ללא ּמי ְדדע וו המה ה ווא" (שמות טז, טו), מן = מה. ואם כן
משלוח מנות הוא משלוח מהות.
משלוח מהות. את המהות שלי, את מה שנתברכתי בו, ממנו אני רוצה להעניק
לחברי. מן הפנים ומן המיטב. במובן הזה משלוח מנות הוא כל השנה, ופורים רק
מגלה על העניין כי:
כשרואה בטובת ח בברו [רוצה] להשפיע מטובו אשר חנן אלהים אותו. וזה יש
לרמז בדברי הגמרא (מגילה ז, ב): אביי בר אבין ור' חנניא בר אבין הוה
מחלפי סעודתייהו אהדדי. פירוש, ההשפעות שהיה ראוי לבוא עליהם לגודל
האהבה התפללו להמשיך השפע לזולתו. וזה העניין שתיקן מרדכי ביום הזה
מצוות משלוח מנות איש לרעהו. פירוש, המנות והשפע שראוי לבוא אליו
היה מבקש עבור רעהו. וזהו עיקר האחדות בבני ישראל (תפארת
שלמה, רמזי פורים).
ואף אנו, נשתדל לתת איש לרעהו את המהות הפנימית של כל אחד מאיתנו,
באהבה גמורה, ובעין טובה, בפורים, ומפורים לכל השנה, משלוח מנות ומשלוח
מהות, למען הרבות אהבה ואחווה בבחינת ה'נקהלו' שלנו, אמן ואמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.